חסידות

ורוח אלקים...

ורוח אלקים (בראשית א, ב), בחינת אורו של משיח (ראה זוהר ח"א קצג:). מרחפת, הוא בחינת מטי ולא מטי (שם טז:), נוגע ואינו נוגע. וגם הוא מגין כמו שכתוב (דברים לב, יא) כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, דהיינו צדיקים שבכל דור ודור הם המגינים על אנשי דורם.

(שארית ישראל ווילעדניק, שער השובבי"ם דרוש ז).

 

דרכו של הבעל שם טוב הק' זי"ע, ידועה בכינויה "אורו של משיח". אך מהי למעשה אותה הדרך? ניתן למצוא פתגמים רבים המתארים את החידוש הגדול של הבעל שם טוב, למשל:

1. הבעל שם טוב סלל דרך להמון העם, שבה גם יהודי פשוט יכול להתחבר לעבודת ה' (ראה: ספר "דגל מחנה אפרים", פרשת לך לך).
2. הוא הביא את הקבלה לתחום היישום הממשי, כך שכל אדם יכול לחוות מושגים קבליים דרך עבודתו היומיומית (ראה: תולדות יעקב יוסף, פרשת בראשית).
3. הוא לימד לעבוד את ה' מתוך חשק ושמחה, כחלופה לתעניות ומרירות, והדגיש את גישת החסד בעבודת האדם (ראה: קצות השולחן, סימן כ"ט).
4. הוא הדגיש את האמונה באחדות ה', כמו בכתובים "ומלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג, י"ט) ו"אין עוד מלבדו" (דברים ד', ל"ה), והתייחס אליהם כעקרונות מוחלטים של חיים (ראה: מאור עיניים, פרשת ואתחנן).
5. גילוי ההשגחה הפרטית, כך שכל פרט קטן בעולם מנוהל בהשגחה מדוקדקת, דבר המוביל לאמונה ואהבת ה' (ראה: כתבי הבעל שם טוב, קונטרס השגחה פרטית).
6. אהבת ישראל כיסוד מרכזי, מתוך ההבנה שכל נשמה ייחודית וקשורה לאחדות הכללית (ראה: תניא, אגרת הקודש, סימן לב).
7. עבודת ה' מתוך שמחה פנימית, המדגישה כי השמחה מקרבת את האדם לקדושה (ראה: ליקוטי אמרים, פרק כ"ו).
8. הפיכת החול לקודש, על ידי גילוי ניצוצות הקדושה הטמונים בכל דבר (ראה: ליקוטי מוהר"ן, תורה ד').
9. "מלא כל הארץ כבודו", היינו שהאלוקות נוכחת בכל מקום, ושאפשר להעלות כל דבר לקדושה (ראה: זוהר, ח"ג, רכ"ח.).
10. התפילה כעבודה שבלב, המדגישה חיבור אישי ועמוק לאלוקות (ראה: ספר עבודת ישראל, שער התפילה).
11. אור המעשה הפשוט, המדגיש את הערך הרוחני של פעולות יומיומיות כאשר הן נעשות לשם שמים (ראה: "רוח חיים" על אבות, פרק ב').

רבים רואים בפתגמים אלו את יסודות החסידות. אך נשאלת השאלה: מהו המבנה המאחד בין הפתגמים הללו? מדוע הבעל שם טוב הק' בחר להדגיש דווקא את הפסוקים, העניינים והדרכות הללו, ולא אחרים?

העתקנו לעיל קטע מספרו של הרב הקדוש מווילעדניק, שבוודאי היה בקיא ברצונו ובדרכו של הבעל שם טוב הק'. אך דבריו מעוררים פליאה: אכן, ניתן להבין ש"ורוח אלקים" מתפרש כאורו של משיח, אך מהו הייחוד שבבחינת "נוגע ואינו נוגע"? ובפרט, מה משמעות ההגנה עליה מדבר? האם אין כאן רק תיאור יפה, אך אולי גם סיפור סמוי ועמוק יותר?

חומר למחשבה...